מתרגמת בבית הספר

כשהאסימונים נגמרים

כיצד נשב נכון ליד המחשב?

הוראה-למידה מתוקשבת

השיעור המתוקשב אינספור פנים לו, ואינספור דרכים לאיפיוניו – הוא עשוי להיבחן עפ"י מימדי הזמן והמקום, עפ"י מידת השימוש בטכנולוגיה הממוחשבת, או בהתאם לתפקידי המורה.

בחינת השיעור עפ"י מימדי הזמן והמקום תמצא מן הצד האחד על הסקאלה את השיעור הפורנטלי בכיתה בו נעשה שימוש ע"י המורה במחשב נייד וברקו (מטעמי תקציב אין בו אפילו 'לוח חכם') – זהו שיעור הנערך במקום ובמזמן מוגדרים. באמצע הסקאלה ימצא השיעור הסינכרוני (שהוא שיעור פרונטאלי בעיקרו) בו מתממשת ה'כיתה' בחלל הווירטואלי בלבד – הוא אינו תלוי במקום, אך נערך בזמן מוגדר. ומן הצד שמנגד, באופן הקיצוני ביותר, תמצא הלמידה הוירטואלית בפורום – שאינה תלויה בזמן ובמקום. (בלמידה מסוג זה התלמידים מקבלים משימה, מעלים את תוצריהם לפורום ודנים על הנלמד בינם לבין עצמם ובהנחיית המורה).

דרך אחרת לבחון את השיעור המתוקשב היא עפ"י מידת ניצול הטכנולוגיה והמדיה הממוחשבות בידי המורה: החל משיעור פרונטאלי "הנשלט" על ידי המורה ובו נעשה השימוש בברקו ובמסך כאילו היו לוח וגיר – המורה, השולטת בידע, מקרינה על הלוח את עיקרו של הידע ושוזרת תכנים מתוקשבים להעשרת הנושא (כגון: הדמיות, הדגמות, יצירות אמנות וכיוצ"ב). בקצה השני של הסקאלה נמצא את הלמידה העצמית, האוטודידקטית, בה מקבל התלמיד משימה הכוללת קישורים למידע, ובזמנו החופשי מבצע את המשימה ושולח לבדיקת המורה. מקומה של המורה בסוג זה של הוראה נשאר כשהיה – היא בעלת הידע, היא המורה את החומר והיא המעריכה היחידה הקובעת את רמתו של התלמיד. התלמיד בשיעורים אלו נע בין היותו פאסיבי (יחסית) בשיעור הרונטאלי, לבין היותו אקטיבי בלמידה אוטודידקטית התלויה בהערכת המורה.

באופן שונה יסווגו השיעורים הממוחשבים כאשר נבחן, בקידמת הבמה, את המורה המלמדת בעזרת הטכנולוגיה המתוקשבת. שיעורים אלו יתחלקו על הסקאלה החל מהשיעור הפרונטאלי בו משתמשת המורה במקרן ובברקו, ועד לשיעור המיטבי בו מנוצלים באופן משמעותי יתרונות המחשב (קישורים רלוונטיים, הדמיות, שימוש בתוכנות להבניית הידע ולהצגתו - כדוגמת תוכנות האופיס ועוד), מצד אחד, והתלמידים נדרשים ללמידה אקטיבית (בקבוצות או ביחידות), מן הצד השני. בשיעור מעין זה, המורה היודעת היטב את מטרות הלמידה (בתחומי התוכן והמיומנויות) ותכננה מראש את מהלך השיעור, מתפנית להנחייה אישית, או קבוצתית. היא פנוייה (בעת עבודת התלמידים באופן עצמאי) לנצל את המפגש הישיר עם התלמידים הן עבור קידומם בחומר הנלמד ומתן כלים לשיפור מיומנויות הלמידה הנדרשות, והן בעבור מתן יחס אישי, אמפטיה ו"מילה טובה".

המשותף לכל סוגי השיעורים המתוקשבים שהם מנצלים את ייתרונות התקשוב, ברמה זו או אחרת. ברם, יש לשאוף לכך שיתרונות הטכנולוגיה הממוחשבת ינוצלו לא רק להרחבת הידע, אלא שבמקביל תדע המורה לנצל את הזמן המתפנה בכדי להנחות באופן פרטני (או קבוצתי), להביע יחס אישי (ורצוי מפרגן) ולקדם את תלמידיה – כל אחד ממקומו הוא (תרתי משמע).

ואם במקצוע ספרות עסקינן, הרי שבכיתה המתוקשבת ניתן ביתר קלות ליצור 'מעגלי קריאה' באמצעות קישורים בין יצירות ספרות שונות (על סמך: תמה משותפת / ז'אנר / יוצר). באמצעות רשת האינטרנט ניתן לקשר בין יצירות ספרות ליצירות אמנות, להרחיב את הדעת (קישור לרקע היסטורי, רקע על הסופר, הרחבת נושא מסויים העולה מן היצירה ועוד). המורה יכולה להשתמש בפורומים או בתוכנות מתאימות (כדוגמת הדיגאלו) בכדי להציג דילמות שונות המתעוררות בעלילה ולאפשר עבודה בקבוצות סביב הדילמות. ניתן ליצור בלוג העוסק בספרי קריאה, לפתוח קבוצת חברים כיתתית בפייסבוק שנושאי הדיון בה נסובים סביב שירים, סיפורים וספרים, ועוד ועוד כיד הדמיון הטובה...

לסיכום, מכיוון שמירב הלמידה עדיין מתרחשת בכיתה – בזמן ובמקום ברורים ומוגדרים. אזי יש לשאוף, לדעתי, לקיומם של השיעורים המתוקשבים בהם תפקיד המורה להנחות, לכוון, לתמוך בתהליכי הלמידה ולשלב אופנים שונים של הוראה (פרונטאלית, קבוצתית ,או פרטנית). אדגיש, כי בניגוד לכמה חששות בנוגע לקשר בין תלמיד למורה ההולך ומתרחק בהוראה המתוקשבת, אני רואה דווקא בשילוב התקשוב בהוראה את האמצעי "לפנות" את המורה ולאפשר לה "זמן איכות" רב יותר עם תלמידיה – הן באופן מילולי ובלתי אמצעי בכיתה הפיזית והן באמצעות כתיבה מפורטת בפורומים ובאתרים הכיתתיים.