פני בית הספר לאן? כיצד? ומדוע?

לחצו כאן לצפייה בסרטון  The voice of the active learner  המעלה תהיות וחשיבה מחודשת...



 

דיאנה לאופנברג: איך ללמוד? מטעויות

לצפייה בהרצאה הכוללת תרגום עברית לחצו כאן

ריקוד מקסים לכבוד חג הפסח - יציאת מצרים

מתרגמת בבית הספר

כשהאסימונים נגמרים

כיצד נשב נכון ליד המחשב?

הוראה-למידה מתוקשבת

השיעור המתוקשב אינספור פנים לו, ואינספור דרכים לאיפיוניו – הוא עשוי להיבחן עפ"י מימדי הזמן והמקום, עפ"י מידת השימוש בטכנולוגיה הממוחשבת, או בהתאם לתפקידי המורה.

בחינת השיעור עפ"י מימדי הזמן והמקום תמצא מן הצד האחד על הסקאלה את השיעור הפורנטלי בכיתה בו נעשה שימוש ע"י המורה במחשב נייד וברקו (מטעמי תקציב אין בו אפילו 'לוח חכם') – זהו שיעור הנערך במקום ובמזמן מוגדרים. באמצע הסקאלה ימצא השיעור הסינכרוני (שהוא שיעור פרונטאלי בעיקרו) בו מתממשת ה'כיתה' בחלל הווירטואלי בלבד – הוא אינו תלוי במקום, אך נערך בזמן מוגדר. ומן הצד שמנגד, באופן הקיצוני ביותר, תמצא הלמידה הוירטואלית בפורום – שאינה תלויה בזמן ובמקום. (בלמידה מסוג זה התלמידים מקבלים משימה, מעלים את תוצריהם לפורום ודנים על הנלמד בינם לבין עצמם ובהנחיית המורה).

דרך אחרת לבחון את השיעור המתוקשב היא עפ"י מידת ניצול הטכנולוגיה והמדיה הממוחשבות בידי המורה: החל משיעור פרונטאלי "הנשלט" על ידי המורה ובו נעשה השימוש בברקו ובמסך כאילו היו לוח וגיר – המורה, השולטת בידע, מקרינה על הלוח את עיקרו של הידע ושוזרת תכנים מתוקשבים להעשרת הנושא (כגון: הדמיות, הדגמות, יצירות אמנות וכיוצ"ב). בקצה השני של הסקאלה נמצא את הלמידה העצמית, האוטודידקטית, בה מקבל התלמיד משימה הכוללת קישורים למידע, ובזמנו החופשי מבצע את המשימה ושולח לבדיקת המורה. מקומה של המורה בסוג זה של הוראה נשאר כשהיה – היא בעלת הידע, היא המורה את החומר והיא המעריכה היחידה הקובעת את רמתו של התלמיד. התלמיד בשיעורים אלו נע בין היותו פאסיבי (יחסית) בשיעור הרונטאלי, לבין היותו אקטיבי בלמידה אוטודידקטית התלויה בהערכת המורה.

באופן שונה יסווגו השיעורים הממוחשבים כאשר נבחן, בקידמת הבמה, את המורה המלמדת בעזרת הטכנולוגיה המתוקשבת. שיעורים אלו יתחלקו על הסקאלה החל מהשיעור הפרונטאלי בו משתמשת המורה במקרן ובברקו, ועד לשיעור המיטבי בו מנוצלים באופן משמעותי יתרונות המחשב (קישורים רלוונטיים, הדמיות, שימוש בתוכנות להבניית הידע ולהצגתו - כדוגמת תוכנות האופיס ועוד), מצד אחד, והתלמידים נדרשים ללמידה אקטיבית (בקבוצות או ביחידות), מן הצד השני. בשיעור מעין זה, המורה היודעת היטב את מטרות הלמידה (בתחומי התוכן והמיומנויות) ותכננה מראש את מהלך השיעור, מתפנית להנחייה אישית, או קבוצתית. היא פנוייה (בעת עבודת התלמידים באופן עצמאי) לנצל את המפגש הישיר עם התלמידים הן עבור קידומם בחומר הנלמד ומתן כלים לשיפור מיומנויות הלמידה הנדרשות, והן בעבור מתן יחס אישי, אמפטיה ו"מילה טובה".

המשותף לכל סוגי השיעורים המתוקשבים שהם מנצלים את ייתרונות התקשוב, ברמה זו או אחרת. ברם, יש לשאוף לכך שיתרונות הטכנולוגיה הממוחשבת ינוצלו לא רק להרחבת הידע, אלא שבמקביל תדע המורה לנצל את הזמן המתפנה בכדי להנחות באופן פרטני (או קבוצתי), להביע יחס אישי (ורצוי מפרגן) ולקדם את תלמידיה – כל אחד ממקומו הוא (תרתי משמע).

ואם במקצוע ספרות עסקינן, הרי שבכיתה המתוקשבת ניתן ביתר קלות ליצור 'מעגלי קריאה' באמצעות קישורים בין יצירות ספרות שונות (על סמך: תמה משותפת / ז'אנר / יוצר). באמצעות רשת האינטרנט ניתן לקשר בין יצירות ספרות ליצירות אמנות, להרחיב את הדעת (קישור לרקע היסטורי, רקע על הסופר, הרחבת נושא מסויים העולה מן היצירה ועוד). המורה יכולה להשתמש בפורומים או בתוכנות מתאימות (כדוגמת הדיגאלו) בכדי להציג דילמות שונות המתעוררות בעלילה ולאפשר עבודה בקבוצות סביב הדילמות. ניתן ליצור בלוג העוסק בספרי קריאה, לפתוח קבוצת חברים כיתתית בפייסבוק שנושאי הדיון בה נסובים סביב שירים, סיפורים וספרים, ועוד ועוד כיד הדמיון הטובה...

לסיכום, מכיוון שמירב הלמידה עדיין מתרחשת בכיתה – בזמן ובמקום ברורים ומוגדרים. אזי יש לשאוף, לדעתי, לקיומם של השיעורים המתוקשבים בהם תפקיד המורה להנחות, לכוון, לתמוך בתהליכי הלמידה ולשלב אופנים שונים של הוראה (פרונטאלית, קבוצתית ,או פרטנית). אדגיש, כי בניגוד לכמה חששות בנוגע לקשר בין תלמיד למורה ההולך ומתרחק בהוראה המתוקשבת, אני רואה דווקא בשילוב התקשוב בהוראה את האמצעי "לפנות" את המורה ולאפשר לה "זמן איכות" רב יותר עם תלמידיה – הן באופן מילולי ובלתי אמצעי בכיתה הפיזית והן באמצעות כתיבה מפורטת בפורומים ובאתרים הכיתתיים.   

שילוב המחשב בהוראה דיאלוגית - סיכום מפגש

ערב טוב,
לאחר מפגש וירטואלי במסגרת ההשתלמות "שילוב המחשב בהוראה דיאלוגית", שכלל: קריאת מאמר, כתיבת תגובה, השתתפות בצ'ט - והכל מתוך לחץ, לקרוא במהירות, לכתוב בזריזות, להגיב, לשוחח והעיקר - לעמוד בזמנים.... לאחר כל זאת, הכתיבה להלן היא קלה ונחמדה...

קראתי בעיון את המאמר 21 דברים שיהפכו למיותרים בחינוך של שנת 2020 והתגובה של יענקל למאמר. ומהי דעתי? האם כל הדברים אליהם מתייחס ווג'וודסקי במאמרו יהפכו למיותרים? - לא ולא!

אמנם, החלום של ווג'וודסקי משתלב יפה בחלומות שלי, ברם, בחלומותי יש מקום רב לאינטראקציה חברתית מוחשית הן בתחומי הלמידה והן בתחומי האמנות והיצירה. לכך לא נותן ווג'וודסקי מענה... והרי אין תחליף למפגשי פא"פ.

החלום שלי שתוכנית הלמידה תאפשר בחירה רבה, הלמידה עצמה תערך מתוך סקרנות, וכמובן תעשה בחברותא על בסיס של הוראה דיאלוגית. המחשבים יהוו כלי מצוין להעמקת הידע בנושא הנלמד, לחקר, לעבודת צוות, להבעה אישית ועוד.

אם כך, מכיוון שלתפיסתי המחשבים הנם כלי עזר לתהליכי ההוראה-למידה, אזי הופכים דבריו של ווג'וודסקי לאמירה "חיצונית" במידה מסוימת. כאן אני מתחברת לדברי יענקל. גם לדעתי, לא המחשבים הם אלו שיגרמו לשינוי בתפיסה, להצבת השולחנות באופן שונה, להפסקת מבחני ההישגים, לשינוי דרמתי בדרכי ההוראה והלמידה וכיוצ"ב. מה שגרם, גורם ויגרום לשינויים הם תפיסות ההוראה-למידה השואפות לתת מענה הולם לכל ישותו/ה של התלמיד/ה.

ומה שנותר הוא ליחל לשינויים המתוארים לעיל שיתרחשו במהרה!!!

מה בין חנוכיה לבין מנורת בית המקדש?

לאחר שלמדנו להכין סרטון למטרות הוראה/למידה, הנה התנסותי הראשונה...

שיר הגוגל של בלו - שיר חדש!

הלוח החכם, או הלוח הלבן? זו השאלה...

במפגש ההשתלמות שנערך השבוע, נתבקשנו לכתוב טיעון לגבי מהותו של "הלוח החכם" או כפי שנרמז
בשאלה - "הלוח הלבן"... אך בכדי לתפוס שתי ציפורים במכה אחת את הטיעון נתבקשנו לכתוב באמצעות
תוכנת הדיגאלו, ולצורך העניין שילב המנחה היכרות עם מאפייניה ותרומתה לתהליכי ההוראה-למידה.

מהי תוכנת הדיגאלו - תוכנה המאפשרת ליצור באמצעותה טקסט טיעון. התוכנה מזמנת עבודה בקבוצות, מחד,
ומעקב של המורה אחר הנכתב ע"י כל תלמידה ותלמיד, מאידך.
מהו תהליך כתיבת הטיעון? ראשית נכתבת התייחסות לשאלה/לדילמה שהועלתה ע"י המורה. ההתייחסות נכתבת באופן מובנה על גבי שלוש צורות של מצולעים קבועות (כל צורה מסמלת אמירה שונה: שאלה, טענה, טיעון) אשר בתוכן כותב כל תלמיד את טענותיו, טיעוניו, או שאלתיו - כרעיונות מקוריים וכמענה על דברי עמיתים. כיצד מתייחסת כל אמירה לתוכן הכתוב? באמצעות חיצים המחברים בין המצולעים השונים ומסמלים את היחסים שבין האמירות השונות (ירוק = תומך,
אדום = מתנגד, שחור מקווקו = מתייחס).
יתרונותיו של הדיגאלו שהוא נותן מקום שווה ערך לכל תלמידה ותלמיד, מאפשר להם ביטוי מלא ללא חשיפת יתר, מזמן גלישה לאתרי מידע ולמילונים על מנת להעשיר את הכתיבה ובנוסף הוא משמר את תהליכי הכתיבה ומאפשר חשיבה על התהליכים המטא-קוגניטיביים שעברו התלמידים.

אך נחזור לשאלה - לוח חכם, או לוח לבן? אכן, שאלה קשה... לכאורה, לוח חכם אשר באמצעות לחיצה על האייקונים המופיעים בו משתנה התוכן, לוח חכם המאפשר הקרנת מידע, סרטונים, המחשות ועוד ועוד... אך למעשה, לוח לבן שאין לו שום משמעות ללא מורה חכם שחשב, חיפש, תכנן, כתב ויצר את התוכן המוקרן על הלוח הלבן... כלומר, האם יש משמעות כלשהי של חוכמה לאותו לוח לבן ללא המורה המפעיל אותו?
ומעניין לעניין, באותו העניין, מומלץ לקרוא את מאמרו של אברום רותם בבלוג שלו: "מהפיכת התקשוב מורידה מהלך - המורה חוזר למרכז".

אם כן, המורה, העומדת במרכז, היא זו היוצרת את התוכן החכם של הלוח הלבן הבנוי בצורה חכמה (:

המורה הדיאלוגי - הרהורים

יתרונותיה של ההוראה הדיאלוגית אינם ניתנים לערעור - הדור המתחנך לאור ההוראה הדיאלוגית מפנים עד עמקי ישותו את היכולת להקשיב, לתת כבוד לזולת, להכיל את השונה, להכיל דעות סותרות, לגבש עמדה להביע עצמו ללא חשש ועוד ועוד. זהו דור שיגדל ויהיה לאדם מודע לסביבתו, חושב, אמפטי - אדם הומאני.

ברם, ההוראה הדיאלוגית אינה דבר מובן מאליו והיא מעוררת דילמות לא מעטות בלביבו של המורה הדיאלוגי.

המורה הדיאלוגי, הוא אותו מורה מאזין, משקף, מפתח שיחה, מאפשר, מקדם, מכיל וכיוצ"ב. אך מי הם שותפיו לשיחה? שערו בנפשכם כיתה ובה 40 תלמידים (ואפילו אם נהיה אופטימיים - 25 תלמידים) - כיצד יראה הדיאלוג? כיצד ינתן מענה לצרכיהם של כל תלמיד ותלמידה? כיצד אפשר יהיה ליצור דיון מקיף ומעמיק המשתף את כל התלמידים? ואם אנו אומרים כי המורה משוחח עם תלמידיו, האם הדיאלוג הוא בין המורה לבין כל התלמידים? או שמא הדיון מתקיים המורה לבין כל הנוכחים בכיתה, כלומר התלמידים כאחד? על-פי הגישה הדיאלוגית, מובן שהמורה כאדם הוא שווה ערך לעמיתיו התלמידים כאשר מתוקף תפקידו מוטל עליו להנחות ולכוון את הדיון. לפיכך, ההוראה הדיאלוגית מאפשרת/מעודדת שיתופם של כל הנוכחים... אך האם תפיסה זו אינה סותרת את רצונו של המורה להכיל כל תלמיד ותלמידה? לשקף דברי כל אחד ואחת? לקבלם באמפטיה?
ושאלה מכיוון שונה לחלוטין - האם אין המורה חש באיום נסתר על מעמדו ועל כוח סמכותו? מתח עדין זה אפשר להמחיש בשרטוט:

קן רובינסון מכנס TED - חינוך יצירתיות והעתיד 2

קן רובינסון מכנס TED - חינוך יצירתיות והעתיד 1

איכות הסביבה

סרטון - מודל

הבלוג נכתב בעקבות השתלמות מעניינת ביותר...

שילוב בין הוראה דיאלוגית למחשבים - כיצד?